נכסים בצל הנישואין: כיצד בית הדין הרבני מכריע בסוגיות רכוש?

זוג נשוי כ-20 שנה, שלושה ילדים משותפים - אך מה קורה כאשר עולה שאלת הבעלות על נכסים שנרכשו עוד לפני הנישואין? 

האישה עתרה לבית הדין הרבני בדרישה להכיר בה כשותפה במניות חברת "דן" הרשומות על שם בעלה. טענתה המרכזית של האישה, שעל אף שהמניות נרכשו טרם הנישואין, התשלומים בוצעו מכספים משותפים לאורך שנות הנישואין והבעל שיתף אותה "שיתוף ספציפי" במניה זו עת עשה שימוש בדיבידנדים שהתקבלו במהלך השנים, לטובת המשפחה והבית, בין היתר כאשר בחר לצמצם חלק מהמשכנתא על דירת המגורים המשותפת.

משרדנו (לורית גרון גלבוע, עורכת דין לענייני גירושין) ייצג את הבעל, אשר טען כי המניה היא נכס נפרד שנרכש לפני הנישואין ולאישה אין בו כל חלק. משרדנו הצליח לחשוף מסמכים ישנים נושנים המעידים על רכישת המניה במלואה טרם הנישואין.

כן טען הבעל כי השימוש בדיבידנדים לטובת הבית, כדוגמת צמצום הלוואת משכנתא או שיפוץ הבית המשותף, לא הופך את האישה ל"שותפה" למניות ובמקרה דנן אין כל אינדיקציה ל "שיתוף ספציפי" של הבעל את האישה במניות "דן". לכל היותר האישה נהנתה מכספי הבעל ותסתפק בכך. הצדדים נהגו בהפרדה רכושית ובחשבונות נפרדים כאשר הבעל היה המפרנס היחיד בעוד האישה עשתה בכספה כבשלה.

הכרעת בית הדין

בית הדין דחה את תביעת האישה תוך הסתמכות על סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, לפיו נכסים שהיו לאחד הצדדים ערב הנישואין וכן נכסים שהתקבלו בירושה ומתנה לא יאוזנו. על פניו לשונו של החוק ברורה, נכסים שהיו קיימים לפני הנישואין אינם משותפים ולא יאוזנו.

הרציונאל בבסיס ההבחנה בין "נכס משותף" לבין "נכס חיצוני" טמון בעקרון "המאמץ המשותף" לטובת השגת אותו הנכס, מאמץ משותף אשר לא קיים בנכס חיצוני שהביא עמו אחד מבני הזוג קודם לנישואי הצדדים ואילו נכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, חזקה שנצברו במאמץ משותף של שני בני הזוג, בין ישיר ובין עקיף ויש לראותם כנכסים משותפים.

חשוב לציין כי הכלל שנכסים "חיצוניים" אינם ברי איזון, כ"ברירת מחדל" הוא אינו מוחלט וע"פ הלכת ה"שיתוף הספציפי" אשר פותחה בפסיקה, ניתן להכיר במצבים מסוימים גם בנכסים "חיצוניים" שלא הושגו במאמץ משותף, כנכסים אשר יאוזנו בסופו של יום.

ביה"ד מאזכר את פסיקת ביהמ"ש העליון (בע"מ 5939/04) ודוקטרינה שהוגדרה בשעתו ע"י כב' השופט רובינשטיין כ " רוח העידן הפותחת דלתות לגישה אינה פורמאלית בלבד הנאחזת ברישום הנכס ובוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם". כלומר, אין נשענים רק על "הרישום הפורמאלי" היבש בלשכת רישום המקרקעין, אלא בוחנים את הנסיבות והעובדות של המשפחה הספציפית, ביחס לאותו נכס "חיצוני" במטרה לבחון האם אותו "נכס חיצוני" שהיה קיים ערב הנישואין, הפך ברבות השנים ל"נכס משותף" אם לאו. רוח זו מרחפת על הפסיקה מזה שנים ומאפשרת להכניס לאיזון הנכסים המשותפים גם נכסים "חיצוניים" בנסיבות מסוימות שיבחנו בכל מקרה לגופו, בעיקר כלפי דירת מגורים שהוגדרה בפסיקה כ "גולת הכותרת של התא המשפחתי".

כמו כן, דוקטרינת "השיתוף הספציפי" לא יונקת את כוחה מכוח חוק יחסי ממון אלא מכוחם של דיני הקניין, דיני החוזים, דיני המאמנות עיקרון תום הלב וכיוצא בזה...

עיקרי ההנמקה:

1. נכסים שנרכשו לפני הנישואין אינם בני איזון אוטומטי 

2. עצם קיום חיי נישואין אינו מספיק לשינוי מעמד רכושי

3. נדרש "דבר מה נוסף" או "נסיבות עובדתיות נוספות" להפיכת נכס פרטי מלפני הנישואין לנכס משותף

4. שימוש בדיבידנדים לטובת המשפחה אינו מקנה זכויות בנכס עצמו

מספר פרמטרים שגובשו בפסיקה ע"מ לסייע בגיבוש קביעה עובדתית משפטית ביחס לקיומו של "דבר מה נוסף" ההופך נכס "חיצוני" ל "נכס משותף":

1.     השתתפות כספית במימון הבית, למשל תשלום משכנתא (בע"מ 2991/13)

2.     השתתפות בן \בת הזוג בשיפוץ גדול ונרחב או הרחבת הדירה (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית מיום 14.3.07)

3.     בחינת מערכת היחסים הכלכלית ההדדית ששררה בין הצדדים

4.     שיקולי הגינות הכרוכה בהתנהגות הצדדים ביחס לאותו נכס חיצוני (בע"מ 1398/11 אלמונית נ'  אלמוני 26.12.12)

5.     מצג וראיות אודות בעל הנכס המעידות על כוונת שיתוף המתבטאות ב"גילויים אובייקטיביים חיצוניים" שאינן בגדר כוונות "כמוסות" (ע"א 7687/04 ששון נ' ששון + בע"מ 1398/11)

6.     אם הדירה התקבלה במהלך הנישואין מכוח ירושה או מתנה, תידרש מידה גדולה יותר של הוכחה. (השופט עמית בבע"מ 1398/11)

7.     האם גם לבן הזוג האחר קיימת דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואין ונותר על שמו?

8.     מועד רכישת הנכס ביחס למועד הנישואין

9.     מספר השנים בו הצדדים התגוררו בנכס ה"חיצוני" ו ייעוד הנכס? האם למטרת מגורים או מטרה אחרת? (תמ"ש חי 3737207-12 ס.מ נ' ב.מ מיום 10.9.14).

במקרה דנן כלל אינן מדובר בנכס חיצוני בדמות "דירת מגורים" אלא מניות חברת "דן", אשר נרכשה מלפני הנישואין ומעת לעת עשה הבעל שימוש בדיביוודנדים שקיבל לחשבונו, לצרכי המשפחה. משרדנו הצליח להוכיח כי במקרה דנן לא מתקיימים אף אחד מהפרמטרים לשיתוף נכס חיצוני, מניות חברת "דן" וביה"ד קיבל את עמדת משרדנו וקבע כי מדובר ב"נכס" פרטי ולא בר איזון.

פסק הדין מדגיש את חשיבות ההגדרה המדויקת של נכסים בנישואין ואת מורכבות סוגיית האיזון הרכושי. ביה"ד הפגין בקיאות בסוגיות הרכושיות, בחוק יחסי ממון ופסיקת ביהמ"ש העליון, באופן המנפץ את המיתוס ביחס לבתי הדין הרבניים. יחד עם זאת נדרשת גישה אסרטיבית מטעם עורך הדין לדון ע"פ חוק יחסי ממון ופסיקת ביהמ"ש העליון.

פסק דין זה מהווה דוגמה נוספת למורכבות המשפטית של יחסי ממון בנישואין, ומדגיש את הצורך בייעוץ משפטי מקצועי.

האם השבחת הנכס ה"חיצוני" במהלך החיים המשותפים, הינה ברת איזון?

האם לאישה במקרה שבפנינו, עומדת עילת תביעה לזכויות בהשבחת הנכס החיצוני, קרי עליית שווי המניות ממועד הנישואין ועד מועד הפירוד? אמנם בתיק שמשרדנו ניהל, האישה תבעה בעלות במניות עצמן ולא זכויות כספיות מכוח השבת הנכס בתקופת חיי הנישואין אך זו שאלה משפטית מעניינת.

ביהמ"ש העליון (השופט נועם סולברג) דן בסוגיית השבחת נכס חיצוני במהלך תקופת החיים המשותפים, בתיק בע"מ 3462/23 פלוני נ' פלונית מיום 30.10.2024.

ביהמ"ש מאבחן בין השבחה "פאסיבית" של נכס חיצוני, כאשר בעל הנכס אינו עושה דבר לטובת ההשבחה ועליית ערכו של הנכס החיצוני מתרחשת ע"י גורמים חיצוניים כדוגמת: עליית מחירים כללית בשוק\חלוקת דיווידנדים משווי מניות ועוד... להבדיל מהשבחה "אקטיבית" שהיא תוצר של פעולה שעשה בעל הנכס ע"מ להשביח את שוויו, כדוגמת השכרתו לתקופות קצובות המצריכות תחזוקת הנכס, שיפוץ הנכס, השקעת כספים וכדומה... 

ביחס להשבחה "אקטיבית" אשר מקורה במעשה אקטיבי של בעל הנכס, כדוגמת השקעת כספים משותפים בשיפוץ ותחזוקת הנכס, במהלך תקופת חיי הנישואין, הרי שע"פ לשונו הפשוטה של חוק יחסי ממון, פירות ההשבחה האקטיבית הן ב"נכס" בר איזון לכל דבר ועניין. 

ביהמ"ש העליון מדמה את פירות הנכס החיצוני, שמקורם במאמץ אקטיבי בתוך תקופת הנישואין ל "שכר עבודה". שכר עבודה הוא פרי של מאמץ (עבודה) לאורך תקופת הנישואין, המתקבל ביחס ל"עץ" (הכשרה\לימודים\עבודה) שנוצרו קודם לנישואין, כדוגמת ה"נכס החיצוני". על כן, חרף העובדה שהבסיס לכושר ההשתכרות הוא חיצוני, שכר העבודה (הפרי) המתקבל במהלך החיים המשותפים הוא "נכס משותף" וכך גם פירות עלייה בכושר ההשתכרות.

על כן, פירות השבחה אקטיבית של נכסים חיצוניים הם ברי איזון עפ לשונו הפשוטה של סע' 5(א) לחוק יחסי ממון.

באשר ל"השבחה פאסיבית" שאין מקורה בפעולה אקטיבית מטעם בעל הנכס, נקבע כי "טעם הפרי כטעם העץ" כלומר בן\בת הזוג לא ייהנו מהשבחת נכס חיצוני "פאסיבי" גם אם ההשבחה נעשתה במהלך החיים המשותפים. הטעם לכך הוא שהפירות מקורן במאמץ של בעל הנכס אירע לפני הנישואין, אשר הוסיפו להתקבל גם לאחר הנישואין ועל כן אין כל הצדקה לאזנן.

יחד עם זאת, כפי שניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית ע"י הצגת  "דבר מה נוסף", ביחס ל"נכס חיצוני", ניתן לטעון גם לכוונת שיתוף ספציפית בפירות הנכס החיצוני והנטל מוטל על שכמו של הטוען לשיתוף.

במקרה שבפנינו, מניות חברת "דן" אשר נרכשו ע"י הבעל לפני הנישואין, עלו עם השנים ובמועד הפירוד שוויין היה גבוה בהרבה מכפי שהיה שווין במועד הנישואין, כמו גם הדיווידנדים שהתקבלו לאורך השנים, התקבלו באופן "פאסיבי" ללא כל מאמץ מצידו של הבעל, ועל כן גם לו האישה הייתה עותרת לקבלת כספים כתוצאה מהשבחת מניות "דן", סבורני כי עתירתה הייתה נדחית ע"פ גישת ביהמ"ש העליון, מה גם שביה"ד הרבני קבע בפסק דינו כי לא הוכח "דבר מה נוסף" ולא מתקיימים הפרמטרים המעידים על שיתוף ספציפי של הנכס החיצוני עצמו, קל וחומר ביחס לפירותיו.