נישאתם נישואין אזרחיים , לא תוכלו להגיש תביעה כרוכה

הדין בישראל מייחד לבית הדין הרבני סמכות בלעדית בענייני נישואין וגירושין של יהודים. עם זאת, כאשר מדובר בנושאים הנלווים לגירושין – כמו מזונות אישה, חלוקת רכוש, זמני שהות עם ילדים  ותביעת השבה של מזונות קטינים – קיימת סמכות מקבילה בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. החריג היחיד לכך הוא מזונות קטינים, הנמצאים בסמכותו של בית המשפט, אלא אם כן קיימת הסכמת שני הצדדים לדיון בהם בבית הדין הרבני.

במשך שנים, סוגיית "מרוץ הסמכויות " העסיקה את המערכת המשפטית. בני זוג שנקלעו למשבר נישואין מיהרו להגיש את תביעותיהם לערכאה שנתפסה בעיניהם כמתאימה יותר. חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016, צמצם אמנם את התופעה, אך היא לא נעלמה לחלוטין. שאלת הסמכות ממשיכה לעלות לדיון, במיוחד במקרים שבהם הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים ולא כדין תורה.

המקרה של א' ומ' – כאשר נישואין אזרחיים הופכים לכלי אסטרטגי

כך היה גם במקרה של א', לקוחה ממשרדנו, שנישאה למ' בנישואין אזרחיים בחו"ל ובטקס נישואין רפורמי בארץ. השניים חיו יחד במשך עשר שנים, ללא ילדים, בדירתו של מ' שנרכשה לפני הנישואין. כאשר יחסיהם עלו על שרטון, מ' –  הקדים והגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין כרוכה, במסגרתה ביקש לכלול את כל הנושאים הקשורים לפירוד:

• מזונות אישה – בטענה כי לא' אין כל זכאות לכך.

• חלוקת רכוש – תוך ניסיון למנוע ממנה תביעות לאיזון לא-שוויוני בשל פערי השכר ביניהם.

חשוב לציין כי מ' עובד בכיר בהייטק ומשתכר כ 50,000 ₪, ו- א' אינה עובדת בשל בעיות בריאותיות ואובדן כושר עבודה, ולכן כריכת הנושאים לבית הדין הרבני הייתה עשויה להותיר אותה ללא משענת כלכלית.

הטענות שלנו – חוסר תום לב והיעדר סמכות

משרדנו הגיש בקשה לסילוק על הסף של תביעת הגירושין הכרוכה, בהתבסס על שני נימוקים עיקריים:

1. חוסר כנות בכריכה

במקרה זה, טענו כי עצם העובדה שהצדדים נישאו מלכתחילה בנישואין אזרחיים מתוך אידיאולוגיה – כלומר, מתוך רצון לא להיות כפופים לדין הדתי – מעידה כי אין מדובר בכריכה כנה.

למעשה, מטרתו של מ' לא הייתה לנהל הליך כנה בבית הדין הרבני, אלא לנצל את אפשרות הכריכה כדי למנוע ולחסום את דרכה של האישה לתבוע בביהמ"ש למשפחה, מזונות משקמים הצופים פני עתיד וכן תביעה רכושית הכוללת חלוקה לא שווינית עקב פערי שכר בין הצדדים, נכסי קריירה ומוניטין.

הואיל והצדדים נישאו בנישואין אזרחיים, שהדין הדתי אינו מכיר בהם, הרי שהאישה אינה זכאית למזונות אישה מהדין הדתי, בכך חסם האיש את דרכה של האישה לתבוע מזונות אזרחיים משקמים בביהמ"ש.

תביעות לפערי השתכרות נכסי קריירה ומוניטין אינם נפוצים בביה"ד הרבני, ולכן גם בפן הרכושי ביקש האיש למנוע ולחסום את דרכה של האישה לתבוע סעדים אלו בביהמ"ש למשפחה..

2. היעדר סמכות הלכתית חוקית של בית הדין הרבני

הסמכות של בית הדין הרבני לדון בתביעות כרוכות מבוססת על הכרה בנישואין. אולם, כאשר בני זוג יהודים נישאים בנישואין אזרחיים מתוך בחירה, בית הדין אינו רואה בנישואין אלה כנישואין תקפים מבחינה הלכתית.  במקרים כאלה, ביה"ד מורה על גט לחומרא – כלומר, מתן גט מחמת הספק.

לאור זאת, טענו כי בית הדין נעדר סמכות לדון בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין, שכן הלכה למעשה – מבחינת הדין הדתי – לא נוצרו כלל יחסי נישואין שמכוחם ניתן להסדיר מזונות אישה או רכוש.

פסק הדין – ניצחון לא' וצעד משמעותי במאבק על סמכויות

בית הדין הרבני קיבל את טענותינו וקבע כי הוא אינו מוסמך לדון בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין. הוא הסתמך, בין היתר, על פסק דין שניתן בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב (תיק 448866/3, כב' הרב אליהו היישריק):

" נראה מכל האמור כי אין בידי בית הדין את הסמכות ההלכתית לדון ולכוף לדון בכל תביעת רכוש הנוגעת למי שנישאו בנישואין אזרחיים. זאת משום שאין בית הדין מכיר בנישואין כאלו, וממילא לדעת בין הדין לא נוצרה כל עילה או סיבה לזיקה ממונית כל שהיא בין אלו. זולת כאשר מתקיימים בפועל שני תנאים מקדימים:

1)    שני הצדדים גם יחד באים לבית הדין ומבקשים מבית הדין שידון בינהם על ענייני ממון שלדעתם יש בינהם

2)    שני הצדדים מצהירים בפני בית הדין כי הם רוצים שידונו בהם שלא על פי דין התורה אלא על פי חוק המדינה"

בית הדין הרבני חזר על ההלכה לפיה נישואין אזרחיים אינם מקנים זכאות למזונות אישה והורה על סגירת תיק המזונות, כדי לאפשר לא' לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

בכך הבהיר בית הדין כי הוא אינו משמש כמסלול עוקף עבור צדדים המעוניינים למנוע דיון בנושאים כלכליים בביהמ"ש למשפחה.

ביה"ד נמנע ממתן פס"ד לגירושין כפי שנעשה כאשר הצדדים נישאים כדמו"י, ומסתפק במתן הוראה למזכירות לקבוע לצדדים מועד לסידור גט.

ביה"ד נזהר מקביעה כללית גורפת בשאלת הסמכות לדון בתביעות רכוש הכרוכות לתביעת גירושין של זוג שנישא בנישואין אזרחיים, אך קובע כי בסיטואציה הספציפית בה זוג נישא בנישואין רפורמים ובהמשך נישואין אזרחיים, אין הסמכות נתונה לבית הדין לדון בנושאים הכרוכים.

משמעות ההחלטה – האם זה הסוף למרוץ הסמכויות?

המדובר בהחלטה משמעותית ביותר במסגרתה ביה"ד קובע שהוא נעדר סמכות לדון בנושאים כרוכים תביעת גירושין, היא משמעותית הן כלפי  א', אשר הצדק הפרטי שלה נעשה והיא תוכל לפנות לביהמ"ש למשפחה בתביעות לשם השגת השוויון והצדק, אך היא גם משמעותית כלפי כולי עלמא, כאשר זוג נמנע מלהינשא בנישואין כדמו"י יש לך מחיר, וביה"ד לא בהכרח יקבל סמכות לדון בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין.

אם פסה"ד הזה, מהווה נדבך נוסף בביטול "מרוץ הסמכויות", אני את שלי עשיתי.