דיני משפחה

בית הדין הרבני ומירוץ סמכויות

במדינת ישראל קיימות שתי מערכות משפטיות  מקבילות אשר להן הסמכות לדון בכל הנוגע לדיני המשפחה.
המערכת האזרחית היא בית משפט לענייני משפחה שהוקם בשנת 1996,ושם נדונות כל התביעות בעלות האופי האזרחי המוגשות בין בני משפחה.
המערכת הדתית היא המוסד הותיק הנקרא בית הדין הרבני, שלו הסמכות הייחודית לדון בענייני הגירושין ובכרוך להם אף בעניינים שונים כגון מזונות אישה, חלוקת רכוש, משמורת והסדרי ראייה.
בשל ההקבלה בסמכויות ,השתרש מושג הנקרא "מירוץ סמכויות" לפיו צד המעוניין לנקוט בהליך משפטי כלשהוא, יקדים ויגיש זאת לערכאה אשר הוא סבור כי התוצאה שתתקבל שם, תשרת את צרכיו טוב יותר מאשר בערכאה המקבילה.
כך למשל, רווחת הדיעה כי לגבר רצוי לנקוט בהליכים בבית הדין הרבני ולאישה רצוי לנקוט בהליכים בבית משפט למשפחה. דיעה זו לא תמיד נכונה וחשוב לזכור, כי כל מקרה ומקרה לגופו ופעמים רבות ניהול הליכים בבית הדין הרבני עשוי להטיב עם האישה וניהול הליכים בבית משפט למשפחה עשוי להטיב עם הבעל.


ירית הפתיחה
הגבר, שסבור על פי רוב כי המערכת הדתית תטיב עימו, ימהר להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני ולכרוך אליה עניינים נוספים וזאת תוך מטרה למנוע מהאישה הגשת תביעות לבית משפט לענייני משפחה, ותוך כוונה שכל תביעותיו יידונו תחת המטריה הדתית.
פעמים רבות מטעמים כלכלים או מתוך פזיזות ורצון להקדים את האישה, ייגש הבעל בעצמו לבית הדין ובמזכירות בית הדין יקבל דף אשר נקרא "פתיחת תיק" עליו בקצרה הינו מתאר את מצב היחסים עם אישתו ומבקש לפתוח תיק.
הדיעה הרווחת כי לבתי הדין ניתן לגשת ללא עורך דין ולפתוח תיק באופן עצמאי הינה פעמים רבות לרועץ למגיש מסמך זה באופן שהגיש, ועל כן רצוי ואף הכרחי, להתייעץ עם עורך דין בטרם פועלים בדרך הזו.


בהגשת תביעה על פי כללי ההגשה הנכונים, עדיין על המגיש/ה תביעת גירושין לעמוד בשלושה כללים מצטברים על מנת שיהיה בסמכות בית הדין הרבני לדון בכלל העניינים שכרך לתביעת הגירושין שלו:
•    כנות תביעת הגירושין
•    כריכת יתר העניינים כדין לתביעת הגירושין
•    כנות הכריכה
היה ותביעת הגירושין לא תעמוד בקריטריונים הללו, הסמכות לדון באותם נושאים אותם כרך המגיש בתביעתו, תהיה מסורה לבית משפט למשפחה, אפילו אם הקדים והגיש תביעתו לבית הדין הרבני.
חשוב לדעת! מזונות ילדים הינו עניין אשר לא ניתן בעצם כריכתו לתביעת גירושין לחסום את הקטיניים מלהגיש תביעה זו באופן עצמאי לבית משפט למשפחה באמצעות אימם ואפוטרופסם ואין פעולת הכריכה מונעת מהם הליך זה.
גירושין הם אקט שיש לבצעו בהסכמה. בני הזוג צריכים להסכים ולהביע את רצונם להתגרש, ועל מנת שניתן יהיה לחייב צד להתגרש, יש להוכיח באופן ודאי כי לצד התובע גירושין יש עילה מבוררת לגירושין, על פי העילות הקבועות בדין העיברי. לא די כי הפסקת לאהוב את בן זוגך כדי שהדבר יהווה עילה מבוררת לגירושין.


עילות לגירוש הבעל
הנימוקים המצדיקים אישה לחייב את הבעל במתן גט ניתן לחלק לנימוקים אוביקטיבים וכאלו הכרוכים בהתנהגות הבעל
•    בעל מומים- הכוונה בעיקר למומים גופניים
•    טענת האישה שהבעל אינו מסוגל להוליד
•    טענת האישה שהבעל אינו מסוגל לקיים חובת עונה- הכוונה היא שאין לבעל כוח גברא ועל כן אינו מסוגל לקיים עימה יחסי אישות.
ישנם נימוקים הכרוכים בהתנהגות הבעל:
•    בעל אלים ומכה
•    בעל אינו רוצה לקיים יחסי אישות עם האישה-בעל כזה המסוגל לקיים יחסי אישות אך מסרב, ייחשב כמורד.
•    בעל נרקומן


עילות לגירוש האישה
ניתן להבחין בין נימוקים אוביקטיבים וכאלו הקשורים בהתנהגות האישה:
•    עקרות - אישה אשר הבעל חי עימה עשר שנים ולא ילדה - רשאי הבעל לבקש כי תחוייב בגיטה.
•    טענת מומים - המדובר הוא בעיקר במומים גופניים, אולם אם ידע הבעל או יכול היה לדעת על מומים אלו טרם הנישואין ובכל זאת נישא לאישה, אזי טענת המומים לא תעמוד כעילת גירושין. יחד עם זאת, אם יוכיח הבעל שהאישה ביודעין ובמזיד הסתירה ממנו מומים אלו והטעתה אותו, זכאי יהיה לדרוש את החיוב בגיטה. אם לא היה באישה כל מום והמום התגלה לאחר הנישואין , הרי שגם אז טענה זו לא תעמוד לבעל שנאמר "נסתחפה שדהו" כלומר איתרע מזלו ועליו להישאר עימה וטענה זו גם לא תעמוד לו.
נימוקים הקשורים בהתנהגותה של האישה:
•    זנתה תחת בעלה - אישה אשר בגדה בבעלה אסורה על בעלה ובועלה ועל הבעל אסור להמשיך לחיות עימה.
•    עוברת על דת משה - אישה המכשילה את בעלה על ידי זה שביודעין גורמת לו לעבר על דיני הדת כגון אכילת מאכלים טרפים,עירבוב בשר עם חלב.
•    עוברת על דת יהודית - אלו מקרים בהם הבעל מוכיח שהאישה רגילה לעבור על מנהגי הצניעות ולהתנהג בדרך של פריצות.
•    אישה שזנתה תחת בעלה-כאשר האישה זנתה תחת בעלה מרצונה, אסור לבעל להמשיך ולחיות עימה חיי אישות.
מרגע שצד הוכיח תביעתו, מנסה בית הדין הרבני על פי רוב, לשכנע את הצדדים כי עליהם להתגרש בהסכמה, ורק לאחר שנוכח בית הדין הרבני כי אין בידו לעשות כן, יוציא פסק דין המחייב צד בגירושין.
הליכי אכיפה של פסק הדין לגירושין על ידי בית הדין הרבני, הינו מהלך חריג ונדיר בבתי הדין הרבניים ואלו נמנעים על פי רוב מלהפעיל את סמכותם לכך, אולם מרגע שעשו כן, יש בידם הסמכות לנקוט בהליכי כפייה ומאסר על מנת לחייב צד המתנגד לכך לקיים את פסק הדין לגירושין ולהתגרש כי בל נשכח שגירושין, יש לבצע בהסכמה לא בכפייה.
הליך הגירושין
גירושין במדינת ישראל מתבצעים על פי הדין העיברי וכפי שהוזכר , לבית הדין הרבני הסמכות הייחודית לגרש בין בני זוג יהודים שנישאו כדת משה וישראל (כדמו"י).
הבעל מוסר לאישה את גיטה והאישה מקבלת את גיטה מבעלה ומאותו רגע הם אסורים אחד על השני ומנועים לחיות האחד עם השני כפי שנאמר "אסורה על בעלה ועל בועלה".
הליך הגירושין הינו הליך שיש לבצעו בהסכמה וניתן לבצע את הליך הגירושין כחלק מהסכם גירושין כולל, אליו מגיעים בני הזוג ומסדירים ביניהם את יתר העניינים הקשורים בקשר הנישואין שלהם כגון מזונות ילדים, משמורת חלוקת רכוש. אז ניתן לאשר הסכם זה ובד בבד להגיש בקשה משותפת לגירושין בבית הדין הרבני.
יחד עם זאת, כאשר המחלוקות בין בני הזוג אינן נפתרות ומעוגנות בהסכם כולל, קיימת אפשרות לבצע את פעולת הגירושין וקבלת הגט בבית הדין הרבני, ולהותיר את יתר המחלוקות להכרעה שיפוטית של בית משפט לענייני משפחה.
לאחרונה נקבע בבית המשפט העליון, כי בית הדין הרבני מנוע מלדון בעניינים הרכושים של בני זוג לאחר מתן הגט ונושא זה יוכרע אך ורק בערכאה האזרחית.


המידע שמובא לרשות הגולשים באתר אינו בא במקום או כתחליף לייעוץ משפטי.